גזר דין בתיק ת"פ 51460-02-11

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו מעשי אלימות כלפי אדם אחר. העבירה המיוחסת לנאשם היא פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 334 ביחד עם סעיף 335 (א) (1) לחוק העונשין.

בדיון שהתקיים לפני ביום 25.7.11 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון. על פי הסדר זה, כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה בעובדותיו ובטרם טיעונים לעונש יופנה הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר. התביעה הצהירה כי עמדתה היא למאסר בפועל תוך הדגשה כי לא כזה שיישקל ריצויו בעבודות שירות. הנאשם לעומת זאת, חופשי לטעון כרצונו.

כאן המקום לפרט העובדות שבהן הודה הנאשם: הנאשם הודה כי ביום 22.2.11 סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר, בחניון כלי רכב, סמוך למועדון "שפיגל" ברחובות, במהלך ויכוח שהתגלע בין הנאשם לבין המתלונן חברו, הכה הנאשם את המתלונן מספר פעמים בצווארו, מיד ובהמשך לכך, לקח המתלונן בקבוק זכוכית ושבר אותו על ראשו של הנאשם. בהמשך לכך לקח הנאשם בקבוק זכוכית והכה באמצעותו בראשו של המתלונן.

לאחר מעשי אלימות אלה הובהלו הנאשם והמתלונן לבית החולים "אסף הרופא" לקבלת טיפול רפואי. השניים הובהלו לבית החולים ברכבו של המתלונן אשר נהג בו חברם המשותף. לאחר קבלת הטיפול הרפואי עזבו הנאשם, המתלונן וחברם אשר נהג ברכב כאמור. בנסיעה זו ישב המתלונן במושב שליד הנהג ואילו הנאשם ישב במושב האחורי. כאשר הגיעה החבורה לראשון לציון לשכונת נווה אשלים עת הגיע הנאשם ליעדו, אמר למתלונן: " עכשיו תצא החוצה אני רוצה לדבר איתך צא אם אתה גבר."  בעוד המתלונן יושב ברכב כשדלת הרכב פתוחה הגיח הנאשם מהרכב ובעט במתלונן כ- 10 בעיטות ברגלו. כתוצאה מהבעיטות נהדף המתלונן על המושב ברכב.

בנסיבות אלה, שלף הנאשם מכיס מכנסיו חפץ חד אשר טיבו אינו ידוע ודקר באמצעותו את ירך המתלונן שלוש פעמים. אחר כך בעוד המתלונן שרוע על מושב הרכב ומדמם, חלץ הנאשם את נעל המתלונן ודקר באמצעות החפץ החד את כף רגלו של המתלונן ואחר כך נמלט מהמקום. כתוצאה ממעשים אלה, נפצע המתלונן ונזקק לטיפול רפואי ותפרים.

כאמור לעיל, ובהתאם להסדר הטיעון הופנה הנאשם לשירות המבחן. התסקיר שהתקבל בעניינו של הנאשם אינו עומד לצידו ולטובתו, לשון המעטה. מטעמים ברורים לא אפרט האמור בתסקיר אלא אך בתמצית רלבנטית אומר כי שירות המבחן התרשם מבחור המתקשה להכיר בחלקים מכשילים באישיותו, ואינו בשל לערוך שינוי מהותי באורחות חייו הבעייתיות. שירות המבחן התרשם מהתנהגות אימפולסיבית וילדותית של הנאשם, הכוללת שימוש באלכוהול, הפועל ללא יכולת לבקר את צעדיו.

בדיון שהתקיים ביום 13.2.12 אשר יועד לטיעונים לעונש, הודה הנאשם בעובדות שבכתב אישום נוסף לפיהן הפר תנאי שחרורו שנקבעו בהחלטת בית המשפט בעקבות מעשי האלימות שבתיק זה.  הנאשם נמצא ביום 13.10.11 סמוך לשעה ארבע לפנות בוקר בסמוך ל"סופרלנד" בעיר ראשון לציון במקום אשר יהיה במעצר בית כפי שהורה בית המשפט. הנאשם הורשע בעבירה זו.

בטיעוניה לעונש, התביעה עתרה להחמיר בדינו של הנאשם. עיקר עתירה זו נעוץ בחומרת המעשה של אלימות קשה תוך שימוש בכלי חד לפגוע במתלונן ותוך התנהגות אלימה ביותר חסרת רסן של הנאשם. כמו כן, הפנתה התביעה לתסקיר השלילי, כאמור לעיל. התביעה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל "ממש" דהיינו לא כזה שירוצה בעבודות שירות.

בא כוח הנאשם הפנה חיצי הגנתו לעבר העובדה שמי אשר החל במעשי האלימות לא היה הנאשם אלא המתלונן. היה זה המתלונן אשר שבר בקבוק זכוכית על ראשו של הנאשם, בתגובה בלתי פרופורציונית למספר מכות שהכה הנאשם את המתלונן בצווארו. כמו כן, הפנה לעובדה שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום, חסך מזמנו השיפוטי של בית המשפט כמו גם יש בכך כדי לקיחת אחריות. בא כוח הנאשם התנגד לאמור בתסקיר וטען כי הנאשם עשה ככל יכולתו להשתלב בקבוצה הטיפולית בניגוד לאמור בתסקיר.

בא כוח הנאשם ביקש להקל עם הנאשם באופן שיגזר על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות כפי חוות דעת הממונה על עבודות שירות שהוגשה.

איני מקבל עתירת הנאשם להקל עמו כפי שביקש.

מדובר במעשי אלימות קשים, המתבטאים בדקירת המתלונן בחפץ חד על ידי הנאשם. לצערנו הרב, כמעט מידי שבוע עדים אנו למעשי הקטל של צעירים העושים שימוש בכלי נשק על מנת  לפגוע איש ברעהו. מעשים אלה לא אחת,  ואף במקרים רבים מסתיימים בקיפוח חיי אדם. לעיתים נדמה כי תקום קול זעקה מקצה עולם לקצהו ותאמר "די יש לעשות הכל על מנת להרתיע מפני מעשי אלימות קטלניים אלה". חפץ חד, אף שאינו סכין הוא נשק. והראיה לכך הפגיעות הקשות שגרם הנאשם למתלונן, עד כי נזקק לטיפול רפואי של תפרים במקומות הדקירה. איני מקבל האבחנה המהותית בין חפץ חד שבכוחו לדקור ואף לקטול חיים לבין סכין. זה גם זה הם כלי נשק. זה גם זה, משנשלפים הם לעבר גופו של אחר, יש בכוחם כדי להמית.

על מנת להבין מהות המעשה עלינו לדמות מה עלה במוחו של הנאשם עת שלף החפץ החד ודקר את חברו. מה היה רצונו, מה היתה כוונתו עת שלח ידו האוחזת בנשק לעבר אדם אחר. האם אין בכך כדי זלזול בחיי אדם? האם אין בכך כדי זילות חיי אדם? האם אין בכך כדי כוונה לפגוע באופן קשה באחר? שהרי כפי שהחפץ החד ננעץ בגפו של המתלונן, הרי כפסע היה בין פגיעה באיבר חיוני בגופו עד כדי קטילתו. האם לא חזינו בעבר פגיעה בעורק גדול בירכו של אדם, שהביאה לקטילתו?

עלינו להביע באופן נחרץ מדיניות ענישה ברורה וחד משמעית. התגובה העונשית לכל שימוש בנשק כדי לפגוע באדם אחר, וחפץ חד הדוקר את האחר, חייבת להיות מחמירה. אם חפצי חיים אנו, וברצוננו לעשות כדי לסלק האלימות הסכינאית ממקומותינו עלינו ליתן תגובה מחמירה של המערכת המשפטית.

העונש שקבע המחוקק בגין מעשה אלימות זה הוא שש שנות מאסר. יש ויטענו כי ראוי להחמיר אף יותר מכך לנוכח מעשי הקטל הבאים עם השימוש בכלי נשק קרים. אך גם כך הביע המחוקק כוונתו לחומרת המעשה.

כאן המקום להפנות לתסקיר שירות המבחן. כלשון הקלישאה "התסקיר מדבר בעד עצמו". מתוך האמור בו עולה כי הנאשם מהווה סיכון לציבור. הנאשם אינו מודע לבעייתיות באישיותו, לא עשה דבר שיש בו כדי להפחית המסוכנות הנובעת מכך. שירות המבחן, כדרכו בוחן הדברים בפריזמה של שיקום האדם והעזרה שיש להושיט לאדם אשר לו בעיות אישיות. במקרה זה מצא שירות המבחן שלנוכח התנהלות הנאשם אין דרך לסייע לו.

בשיקולי הענישה לקחתי בחשבון הודיית הנאשם שיש בה כדי חסכון מזמן שיפוטי. אלא שלנוכח האמור בתסקיר בדבר חווית הנאשם את ההליך המשפטי באופן שטחי בלבד ספק רב בעיני אם יש בהודיה זו כדי הפנמת המעשה האסור והבעת החרטה הכנה והאמיתית.

סוף דבר שאלה העונשים שאני משית על הנאשם:

12 חודשי מאסר בפועל.